הוגש נגדך כתב אישום? מה עושים עכשיו?

השלב הראשון: בדיקת המסמכים והמועדים

יש לבדוק לאיזה בית משפט הוגש כתב האישום, מה מספר התיק, מתי נקבע הדיון הראשון והאם נמסרו לצד כתב האישום מסמכים נוספים למשל בקשה למעצר עד תום ההליכים, החלטה בדבר תנאי שחרור או צו המחייב פעולה במועד מסוים.

לאחר הגשת כתב האישום קובע בית המשפט מועד למשפט, וההזמנה לנאשם נמסרת בכתב בצירוף העתק מכתב האישום. כתב האישום עצמו צריך לפרט, בין היתר, את העובדות המיוחסות, הוראות החיקוק ושמות עדי התביעה. (סעיפים 85 ו־95 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

אין להתעלם מהזמנה או להניח שהדיון הראשון יידחה מעצמו. אם נדרש שינוי מועד, הסדרת ייצוג או בירור של מסמך שלא התקבל, יש לפעול לפני הדיון בדרך המתאימה.

• לעבור בנפרד על כל אישום ועל כל עבירה המיוחסת בו.
• לבדוק את מועד הדיון ואת ההחלטות שכבר ניתנו בתיק.
• לרכז מסמכים, התכתבויות ותיעוד רלוונטיים ולשמור עליהם ללא שינוי.
• לבדוק אם קיימים תנאי שחרור, איסורי קשר או מגבלות אחרות שעדיין בתוקף.

כתב האישום אינו חומר החקירה

כתב האישום מתאר את הגרסה העובדתית והמשפטית שהתביעה מבקשת להוכיח. הוא אינו מציג בהכרח את מלוא הראיות, את הסתירות בין העדים, את גרסת הנאשם או את כל החומר שנאסף במהלך החקירה.

לכן לא נכון לגבש קו הגנה מקריאת כתב האישום בלבד. יש להשוות בין העובדות הנטענות לבין הודעות העדים, חקירות הנאשם, דוחות פעולה, תיעוד חזותי וקולי, מסמכים, נתונים דיגיטליים, חוות דעת ומוצגים בהתאם לחומר הקיים בתיק.

הזכות לעיין בחומר החקירה ולהעתיקו

לאחר שהוגש כתב אישום בעבירת פשע או עוון, רשאים הנאשם וסנגורו לעיין בחומר החקירה שבידי התובע ולהעתיקו. הזכות כוללת גם עיון ברשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת והנוגע לאישום, בכפוף להוראות בדבר חומר חסוי וחומר מודיעיני. (סעיף 74(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

הבדיקה אינה מסתכמת בקריאת כל מסמך בנפרד. יש לבנות ציר זמן, להשוות בין גרסאות, לבחון אם הראיות תומכות בכל רכיב של העבירות, לאתר סתירות ולבדוק אם קיימות ראיות מזכות או פעולות חקירה שלא מוצו.

אם חומר שלטענת ההגנה הוא חומר חקירה לא הועמד לעיון, ניתן לבקש מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום להורות לתובע לאפשר את העיון בו. (סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

הדיון הראשון והמענה לכתב האישום

בתחילת המשפט קורא בית המשפט את כתב האישום באוזני הנאשם ומסביר את תוכנו אם יש בכך צורך. כאשר הנאשם מיוצג, ניתן לוותר על ההקראה בתנאים הקבועים בחוק, לאחר שהסנגור הודיע כי קרא לנאשם את כתב האישום והסביר לו את תוכנו והנאשם אישר זאת. (סעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

במענה לאישום רשאי הנאשם להודות בעובדות, לכפור בהן או לטעון עובדות נוספות. הוא רשאי גם שלא להשיב, אך הימנעות ממענה עשויה לשמש חיזוק למשקל ראיות התביעה; לכן יש לגבש את המענה לאחר בחינת האישומים וחומר החקירה ולא כתגובה מיידית או טכנית. (סעיף 152 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

כאשר חומר החקירה טרם התקבל במלואו או טרם נבדק, יש לבחון אם נדרש זמן נוסף לפני מסירת מענה מפורט. כל הודאה בעובדה מצמצמת את המחלוקת ועשויה להשפיע על המשך ניהול התיק, ולכן חשוב להבין מראש את משמעותה.

טענות מקדמיות שצריך לבחון בתחילת ההליך

עוד לפני המענה לגוף האישומים יש לבדוק אם קיימת טענה מקדמית. בין הטענות המנויות בחוק: חוסר סמכות, פגם או פסול בכתב האישום, מצב שבו העובדות המתוארות אינן מהוות עבירה, התיישנות, זיכוי או הרשעה קודמים בשל אותו מעשה, וכן טענה שלפיה הגשת כתב האישום או ניהול ההליך עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

קבלת טענה מקדמית עשויה להביא לתיקון כתב האישום, לביטול האישום או להעברת הדיון לבית משפט מוסמך. אף שחלק מן הטענות יכולות להישמע גם בהמשך, העלאה מאוחרת של חוסר סמכות מקומית או של פגם או פסול בכתב האישום טעונה רשות בית המשפט. (סעיפים 149–151 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

אם הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים

בקשה למעצר עד תום ההליכים היא הליך נפרד מכתב האישום, גם כאשר שניהם מוגשים באותו מועד. עצם הגשת כתב האישום אינה מספיקה למעצר עד תום ההליך.

כדי להורות על מעצר נדרש בית המשפט לבחון, בין היתר, אם קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, אם מתקיימת עילת מעצר ואם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות הנאשם פחותה. (סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ״ו–1996)

במסגרת זו יש לבחון את עוצמת הראיות, את עילת המעצר הנטענת, חלופות אפשריות, מפקחים ותנאים שיכולים לתת מענה לסיכון. החלטות בהליך המעצר עשויות להשפיע באופן מיידי על חירותו ועל שגרת חייו של הנאשם, ולכן הן דורשות טיפול נפרד ומהיר.

אילו דרכי פעולה עשויות לעמוד על הפרק?

לאחר לימוד חומר החקירה ניתן להחליט אם לנהל הליך הוכחות, להגיש בקשות לקבלת חומר או להכרעה בטענות משפטיות, לפנות לתביעה בעניין קשיים בראיות או לנהל משא ומתן על תיקון כתב האישום והסדר טיעון. הבחירה תלויה בתשתית הראייתית, בסעיפי העבירה, בנסיבות האישיות ובסיכונים הנלווים לכל מסלול.

עד לתחילת המשפט רשאי תובע לתקן את כתב האישום בהודעה לבית המשפט. לאחר תחילת המשפט, תיקון כתב האישום נעשה בידי בית המשפט לבקשת בעל דין ובתנאי שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן. (סעיפים 91–92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

החוק מסדיר גם חזרה של התביעה מאישום ואת תוצאותיה. לפני תשובת הנאשם החזרה מביאה לביטול האישום; לאחר התשובה היא מביאה לזיכוי מאותו אישום, בכפוף לתנאים ולהסדרים הקבועים בחוק. (סעיפים 93–94 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ״ב–1982)

כאשר נשקל הסדר טיעון, יש לבחון בנפרד אילו עובדות ועבירות ייוותרו, מה מוסכם לעניין העונש ומה נותר לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט אינו צד להסדר, וההכרעה השיפוטית נותרת בידיו.

(ע״פ 1958/98 פלוני נ׳ מדינת ישראל, פ״ד נז(1) 577 (2002))

מה חשוב שלא לעשות לאחר קבלת כתב האישום?

• לא להפר תנאי שחרור, איסור קשר, הרחקה או צו אחר שניתן בתיק.
• לא למחוק הודעות, קבצים או מסמכים ולא לשנות חומר שעשוי להיות רלוונטי. (סעיף 244 לחוק העונשין, התשל״ז–1977)
• לא לפנות לעדים או למעורבים בניסיון לתאם גרסאות או להשפיע על דבריהם. (סעיפים 244 ו־246 לחוק העונשין, התשל״ז–1977)
• לא לפרסם ברשתות החברתיות הסברים עובדתיים שעלולים להפוך לחלק מן הראיות.
• לא למסור לתביעה או לגורם חוקר הסבר נוסף לפני שנבחנה משמעותו במסגרת קו ההגנה.

לסיכום

כתב אישום מחייב טיפול מיידי ומסודר, אך הוא אינו הכרעת דין. השלב הראשון הוא להבין במדויק מה מיוחס לנאשם, אילו מועדים והחלטות חלים עליו ומה מלמד חומר החקירה המלא ולא רק נוסח כתב האישום.

לאחר מיפוי הראיות והסוגיות המשפטיות ניתן לבחון טענות מקדמיות, לגבש מענה לאישום ולהחליט אם נכון לנהל הוכחות, להגיש בקשות, לפנות לתביעה או לבחון הסדר. ההחלטה צריכה להתקבל על יסוד הנתונים של התיק ולא לפי פתרון קבוע מראש.